שער 1, סוד 1, נקודת אמת ראשונה

(מתוך שיטת 7 השערים ליצירת שלום פנימי)

ממחלה להחלמה: איך ליצור מציאות של בריאות ברגעי חולי ואיך לייצר יותר אנרגיה בשגרה

הערה חשובה: אין משום הכתוב כאן המלצה לא לקחת תרופות. אני לא רופא אלא איש רפואה ואין מתוך הכתוב כאן המלצה או הנחייה להפסיק נטילת תרופות. במקרים ספציפים יש להיוועץ ביועץ לבריאות טבעית או מי שיש לו קבלות ויכול לסייע. זכור! האחריות לחיים שלך הינה בידך בלבד.

(העקרונות הנ"ל הינם עקרונות של אמת ולכן נכונים גם בבעיות גופניות וגם בבעיות רגשיות, נפשיות מנטליות)

מאת אליהו ויצמן
מחלה אותיות החלמה: בריאות זה דבר טבעי. בריאות זה דרך הטבע. הגוף שואף לבריאות כל הזמן. אדם נחתך, הגוף מייד מפעיל מערכת מורכבת של ששולחים חומרי קרישה לסגור את הפצע. אדם שובר יד או רגל, הגוף לבד מרפא את עצמו. עיקר העבודה היא לא להפריע לו. המחלה היא ההחלמה, זה שורש הבלבול בעולם. מה שהרפואה המערבית קוראת מחלה הוא תהליך של החלמה: ניסיון של הגוף לפלוט של פסולת שהצטברה בגוף (מיליון ביטויים לכך, החל משיעול, צינון, דלקות בשתן, בעיות בעור בעיכול, זה הכל ניסיונות של הגוף לפלוט את הרעלים. כל מחלה היא תמיד תגובה נכונה לגירוי לא נכון. הגוף תמיד מגיב נכון, זה יכול להכאיב ולהיות לא נעים אבל אין טעויות. סבל וייסורים גורמים כאב רב מאוד לאנשים, במיוחד בנושא הבריאות. יחד עם זאת עלינו להבין ששורש הייסורים הוא מתנה אדירה של הבורא. ילד קטן הנוגע במחבת חמה, אם הוא לא היה מרגיש את הצריבה והכאב, היד היתה נאכלת לגמרי חלילה, זאת אומרת שהכאב החד עורר אותו להזיז את היד מהמחבת שמא לא יהיה נזק גדול יותר. השלב הראשון הוא להכניס למוח את התובנה השכלית הזו, המחלה היא ההחלמה. ברגע שתכניסו את זה לעומק, יתחיל שינוי תפיסה. אדם מעמיס בעבודה, בחיים ובאימוץ הרגלי חיים לא נכונים. הגוף מנסה לזרוק את הפסולת דרך הנקבים של הגוף. בשלב מסוים הגוף לא מצליח לפנות את הפסולת שמצטברת בדרכים רגילות אז הוא זורק את הפסולת החוצה בבת אחת כדי שהגוף לא יורעל. לזה הרפואה המערבית קוראת מחלה ונותנת לכך תרופות כימיות שמה עושות בעצם??? מנציחות את ההרעלה, ממשיכות להרעיל את הגוף תוך התעלמות מוחלטת משורש החולי. הרעלה אותיות עורלה. ההרעלה היא העורלה שצריכה לצאת מהגוף.

ריפוי אמיתי מתחיל באימוץ התפיסה הבסיסית שהמחלה היא ההחלמה. עכשיו בואו נהיה גלויים, בדברים פשוטים קל לאמץ את התפיסה הזו, להבין שהשיעול והליחה זה ניסיונות של הגוף לרוקן את הצטברות הרעלים, אבל כשמדובר בניסיונות אלימים של הגוף לזרוק פסולת כגון מחלות עור, דלקות קשות בשתן, זיהומים למינהם ועד למחלות קשות כמו סרטן ועוד, אז יש פחדים וחששות תהומיים טבעיים לגמרי אשר פעמים רבות מונעים מאיתנו לראות את האמת. אין שום מחלה שנכנסת סתם. המחלה עם כל הקושי והכאב צופנת בחובה מתנות רבות מאוד, אם רק נהיה מוכנים לראות אותן באמת. כל מי שעבר ריפוי טבעי ממשהו יודע זאת. זאת לא המצאה ולא דיבורים מהשרוול, זאת האמת. בהתחלה זה קשה, במיוחד למי שלא מורגל בכך.

אוסטאופרוזיס לדוגמא, דילול במסת העצם, זה לא מחלה, זאת החלמה. זאת הדרך של הגוף להגן על עצמו. אני אסביר: מה עדיף? בן אדם חי עם דם נקי ועצמות חלשות או בן אדם עם עצמות חזקות ודם מזוהם? הגוף יודע מה הוא עושה ופה צריך הרבה אמונה. צריך לראות את זה בעיניים מלא פעמים. אני חי כך מגיל 8, אז ראיתי ניסים מיליון פעמים. בטוח שמעתם על מאזן בסיס חומצה, ph. הסידן שבורח מהעצם הוא חומר בסיסי. הגוף לא יודע לייצר בסיס בעצמו, ההפך הוא הנכון. תהליכים חומציים "חוגגים" בתוך הגוף. אדם אוכל, יש סביבה חומצית לעיכול. כל תהליכי הפירוק של הגוף דורשים סביבה חומצית. עודף ריכוז של חומצה יוצר מוות ממש כמו שבטריה מתפרקת ומתחמצנת. הגוף חייב בסיס כדי לאזן את החומצה. אם האדם לא מזין את את עצמו במזון עם רמת בסיסיות גבוהה אז הגוף ייקח מהעצם כדי שהדם לא יזדהם. צריך להגיד תודה על פלאותיו של הגוף שלנו. יכול להיות שהאדם עצבני ולא רגוע, גם זה יוצר תהליכים ותגובות חומציות בתוך הגוף.

אותו הדבר נכון גם ברמה הרגשית, ילד מתנהג באלימות או תוקפנות, או נהיה אדיש ומכונס. כל אלה תגובות נכונות לגירוי לא נכון. אם אני אבוא לחבר ואציק לו עם עלה כמו שילדים לפעמים עושים ואדגדג אותו באוזן, הוא יגיד לי די פעם פעמיים שלוש. אם לא אפסיק ייתכן שאחטוף צעקה או מכה פתאומית, נכון? התגובה של החבר היא תגובה נכונה לגירוי לא נכון. ברגע שיופסק הגירוי, הסדר וההרמוניה יחזרו, הבריאות תחזור. אותו ילד שמגיב באדישות לדוגמא, זה קורה כי משהו מציק לו, משהו מגרה את המערכת העצבית שלו ויש לפתור זאת בשורש. אם ההורה עסוק מידי הוא לא יוכל להבחין בכך ודפוס ההתנהגות השלילי של הילד רק יעמיק שורשים. ברגע שמבינים את זה יש מרחב להיות בחמלה כלפי עצמנו וכלפי הסובבים אותנו, אנחנו יכולים להתחיל להבין שהכל באמת מדויק.

יש מיליון דוגמאות, אני יכול להמשיך שעות עם זה. 90% מהעבודה זה ההסכמה לתפיסת העולם הזו: המחלה היא ההחלמה.


מחלה אותיות חמלה: חיה פצועה בטבע, הולכת לעבודה או שמתכנסת בתוך עצמה ומלקקת את פצעיה, לא אוכלת ולעיתים גם לא שותה.מה אנחנו עושים, אנשי המערב כשאנו חולים, האם הולכים לעבודה בכל הכוח או מכניסים חמלה לחיים, יודעים שהכל לטובתנו העליונה ונותנים להחלמה להתרחש? הגוף שלנו עסוק בתהליכי קליטה ופליטה כל הזמן. תחשבו על זה לרגע, אם אדם עובד במשרד וכל היום משגעים אותו ומציקים לו, האם הוא יוכל לחשוב בבהירות, האם יוכל לבצע את שמוטל עליו או שהוא יהיה עמוס ומוצף. אותו הדבר בנושא בריאות של הגוף: רק כאשר מפסיקים את ההרעלה, הריפוי מתחיל. ברגע שמפסיקים לזמן מה את השצף קצף של החיים, מיליון גירויים, מיליון הסחות דעת, עומס עצבי, רצון בשליטה ולדעת מה קורה כל הזמן, ברגע שמפסיקים לאכול, הגוף מתחיל להרגע ומתחיל תהליך עמוק יותר או פחות (כל מקרה הוא פרטני) של ניקוי ושחרור פסולת מסיבי. אנשים חולים כי הם בעודף שליטה, אני רואה את זה כל הזמן. הרצון לדעת הכל כל הזמן, הרצון לשלוט במצבים וסיטואציות נובע מחוסר חמלה, חוסר חיבור לפן הנקבי של החיים. זה נובע מחוסר בטחון פנימי. הרבה פעמים עם נשים שיש להן דברים לא פתורים עם אמא. אין מספיק זרימה. אין מספיק תנועה. יש גם לגברים אבל אצל גברים זה בא לידי ביטוי בצורה שונה.אנשים עם קונפליקטים של כסף, פחדים, קשה להם להרפות. זה אומנות, זה לא קורה ברגע, אבל עצם זה שאדם מתעורר להבין שיש בו חלקים לא מאוזנים והוא מוכן לצלול פנימה, אז מתחיל השחרור. הריפוי בגוף ובנפש מתחיל כשמפסיקים את ההרעלה ולשם כך צריך חמלה. הגוף לא יכול לעסוק בקליטה ובפליטה בו זמנית. כשהקליטה פוסקת, מתחיל תהליך הפליטה. תהליך הניקוי. מפסיקים לשתות קפה, מתחיל כאב ראש, זאת הדרך של הגוף לנקות את הצטברות הקפאין בגוף. יש לחמלה הרבה רמות. לפעמים הביטוי של חמלה פנימית זה היכולת לומר לא. יכול להיות מצב שיש לכם מלא עומס שאתם מוצאים את עצמכם מרצים אנשים כל הזמן. ביטוי של חמלה יכול להיות לעיתים בלומר לא, להיות בחמלה כלפי עצמכם ולהבין שאתם לא יכולים לשנות אנשים אחרים. זה שוב מתקשר לעינין השליטה. צריך ללמוד איך לשחרר, השיחרור יוצר מרחב של ריפוי. צינור סתום או מכופף היטב, לא משנה כמה מים נזרים לא תהיה תנועה. עלינו לייצר מרחב של חמלה. זה קשור לנושא מאוד חשוב שנקרא מכשול לריפוי. לכל אדם יש מכשול שמעכב אותו להיות בריא.


מחלה אותיות מחילה: בדרך לריפוי טבעי עלינו לבקש סליחה מעצמנו בעיקר. סליחה שלא התייחסנו לגוף שלנו בכבוד, סליחה על שהזננו אותו במזון מזוהם, סליחה שלא היינו קשובים לרצונות האמיתיים שלנו, סליחה שעבדנו מידי קשה ולא טיפחנו את הגוף שלנו וכדומה. בקשת הסליחה היא קריטית כיוון שהיא יוצרת ופותחת מרחב לניקוי הרוחני והפיזי להתרחש. אנשים רבים מידי מחזיקים כעסים, פחדים, מתנהגים בשתלטנות וכוחניות כלפי האנשים שהם אוהבים ובכלל. אנשים מחזיקים כעסים לא מודעים על עצמם, על הסובבים אותם, כל אלה יוצרים סביבה חומצית שמעמיקה את הצטברות הרעלים על הגוף ומקשה על תהליך הריפוי. אנחנו יצורים רוחניים בגוף פיסי ולא ההפך. אנחנו לא חיות, אנחנו בני אדם עם נשמה אלוקית. את/ה לא היחיד/ה שקיבל/ה נשמה אלוקית, לכל אחד יש כזו, ההבדל בין האנשים הוא שאצל הרוב הנשמה לא מאירה בתוך הגוף כי יש יותר מידי תאוות ורצונות חומריים. מכאן שאין אנשים רעים בעולם אלא רק אנשים שרע להם. רע אותיות ער. מי שרע לו, הוא לא ער לרוע שהוא משפיע על עצמו ועל העולם. ולכן העבודה שלנו היא להתעורר ומהר. תהליך ההתעוררות לא יכול להתרחש ללא בקשת סליחה ומחילה. מתי אדם מבקש מחילה וסליחה? ברגע שהוא הבין שעשה טעות. כל עוד לא הבנת את זה אין התקדמות כי אם נטו דיון ברמת האגו. ברגע שאדם מבין שהוא עשה טעות: בגידה, שוד, לקח את שלא שלו, העלבה, הוצאת דיבה, קנאה, צרות עין, דיבור מאחורי הגב. כל הדברים הללו יוצרים סביבה של מחלה, בהתחלה ברמה הרגשית, מנטלית, אבל אם לא מטופלת היא תעבור לרמת הגוף. במצבים מסוימים תהליך המחילה חייב לבוא עם השתפכות הנפש, בכי, דמעות, בקשת תחינה אמיתית זכה וכנה. תהליך המחילה מסייע לנו להכניס מרחב של נשימה לתוך הגוף. נשמה אותיות נשימה. החמצן שנכנס משחרר את כל מה שחמץ ואת כל מה שהחמיץ והתבאש בתוך הגוף הרוחני והפיסי שלנו. החמצן מאפשר לנו לצמוח מחדש ולעורר את כוח המחץ האדיר החבוי בתוכינו. המחילה והחמלה עובדות יחד. צריך איזון מדויק של חמלה ומחילה. יותר מידי חמלה במקום הלא נכון – פוגעת! יותר מידי לבקש סליחה ולהצטער- פוגע! אנשים רבים שעוסקים במודעות, מכים, כועסים, מאשימים ושופטים את עצמם. רוב האנשים שופטים וכועסים על אחרים וגם על עצמם אבל זה פחות מודע ולכן פחות כואב לכאורה. אשמה אותיות משא. זה משא כבד. בן אדם חייב ללמוד לשחרר, להבין שאנחנו יצורים מתפתחים. מה שאני יודע ברגע כתיבת המילה עכשיו שונה מהרגע שבו אני אכתוב שוב את המילה עכשיו. זה שיעור לא פשוט אבל חשוב מאוד בדרך. כולנו עושים ועשינו ועוד נעשה טעויות. לאנשים מודעים אין את הפריווילגיה להאשים אחרים, אז הם מאשימים את עצמם. זאת סכנה מאוד גדולה. חייבים לייצר הגנות, אחרת התת מודע מתחיל להשתולל וגורם לכם שאתם אשמים בכל צרות העולם. לא! בן אדם חייב לאמץ תפיסת עולם שאומרת: עשיתי את מה שעשיתי אז עם מה שידעתי אז. מאז למדתי התפתחתי, ביקשתי סליחה ואני ממשיך קדימה. אם בן אדם שואל ובודק בתוך עצמו: מה למדתי מזה, מהו השיעור שלי? מהו השיעור שיעלה את שיעור הקומה שלי? איך השיעור מעשיר את עולמי? אלה שאלות שיוצרות עושר פנימי. כמה סודות בשורש המילה ש.ע.ר. סודות על גבי סודות על גבי סודות, רק להחליט שמתמסרים ובאים עם לב פתוח.


מחלה אותיות מלחמה: מחלה היא תוצאה של קונפליקט פנימי בתוך עצמנו. ברגע שמפסיקים את המלחמה הפנימית נוצר מרחב שמאפשר לקבל את ההחלטות הנכונות שמביאות ריפוי. אדם סובל במקום העבודה שלו בסביבה מאוד מרעילה. האדם מפחד שמה לא ימצא עבודה וסובל בשקט שנים על גבי שנים. זה מלחמה מאוד גדולה. הבעיה היא עם המלחמות השקטות. אדם מתחיל לספר סיפורים ותירוצים, זה הכל פחד, נלמד לעומק בשיעור של השער השני מפחד לדחף. כל קונפליקט לא פתור יוצר מרחב של חוסר איזון שמייצר סביבה רעילה וחומצית וכר פורה למחלות. גם בעולם הרגשי זה אותו הדבר, אדם בקונפליקט בזוגיות, רוצה להתחתן אבל מפחד ממחויבות, אם הוא או היא לא מצליחים לפתור את הקונפליקט בתוך עצמם, זה מצע פורה להצטברות של כעסים וסובפו של דבר מחלות. מי יותר בריא אחד שאוכל אוכל מקולקל ומקיא אחרי הביס השלישי או זה שחוטף קלקול קיבה ארוך ומתמשך יומיים אחרי האוכל המקולקל? אם הגוף חזק ובריא הוא מזהה את הרעל מייד וזורק אותו החוצה בעוצמה. לפני שנים נחשפתי לזיהום רציני. הייתי בחו"ל, בבוקר הטיסה הרגשתי עקצוצים ברגל, בטיסה התחילו זה התגבר. כשהגעתי לארץ כל הרגליים שלי עד האגן, מוגלות ברגליים. הרופאים אמרו שזה מסוכן מאוד חייבים סטרואידים ואנטיביוטיקה. זה חיידק מסוכן. האמת שזה היה מסוכן אבל ידעתי שברמה הרוחנית מנטלית רגשית הגוף חזק ופולט את הרעלים בעוצמה. ידעתי גם למה זה קרה. צריך לא לעשות כלום, לסבול בשקט לתת לגוף לעשות את העבודה. שוב זה דורש ניסיון והרבה מאוד אמונה ולא לבד. חבר רופא כל הזמן בדק את ההתקדמות דרך צילומי וואטס אפ. הבנתי את השורש הרוחני, ידעתי בדיוק למה זה קרה, ביקשתי סליחה, בכיתי 3 לילות, הייתי בחמלה עם עצמי, בלי עבודה, בלי טלפונים, בלי הצקות. זה נעלם. חזרתי לרופאה היא כעסה עליי שלא לקחתי את התרופות ואמרה זה נראה שזה נרפא מעצמו. יש הרבה אגו בעולם הזה.

 

כוח החלום והדימיון בדרך להחלמה

המוח שלנו, על אף החוכמה האדירה שטמונה בו, יש לו מעקף אחד שיכול להוציאכם לחופשי לא רק בעינייני בריאות אלא בכל תחום בו תחפצו. המוח אינו מסוגל להבדיל בין מה שקורה לכם, לבין מה שאתם מדמיינים שקורה לכם. קרה לכם מצב שבו חלמתם חלום בו נחטפתם או עפתם באוויר, או התרגשתם מעיניין זה או אחר וכאשר התעוררתם לא ידעתם אם זה היה אמיתי או לא? כך המוח עובד:) ואנחנו רוצים להשתמש “בבאג” הזה לטובתנו ולתעלתנו. 

פול.ג. מאייר אמר “כל מה שאתה מדמיין, חושק בו בלהט, מאמין בו בכנות ופועל למענו בהתלהבות, חייב בסופו של דבר להתגשם”

הפתרון: להתחיל לדמיין שאתם בריאים/שמחים/מאושרים גם אם זה עדיין לא קרה. לעצום עיניים, לשבת כמה דקות על כסא או מזרון בתנוחה נוחה ופשוט לדמיין שאתם עושים פעילות שהחולי וחוסר האיזון הנוכחי שלכם לא מאפשר לכם לעשות. לדמיין שמצליחים ללכת גם אם יש מגבלה שמונעת זאת, לדמיין לדמיין ולדמיין. 

בכל הכנות, זה קשה. זה קשה לדמיין מציאות שונה ממה שקורה כרגע, אבל זה כל כך שווה את זה, כיוון שברגע שתתחילו לעשות זאת לאורך זמן זה ייתן לכם כוח, אנרגיה, רעיונות אדירים ויקדם אתכם לעבר בריאות ואיזון.


מחלה אותיות הלחמה: כל מצב של מחלה או חוסר איזון בגוף נובע מפירוד רגעי. במצב תקין כאשר אדם לוקח שאיפה של חמצן לריאות, הריאה לוקחת 3 אחוזים בערך מסך כל החמצן לעצמה ואת כל השאר מעבירה לשאר הגוף, זה איחוד, זה בריאות, כאשר הריאה לוקחת לעצמה את מה שהיא צריכה ומעבירה את כל השאר לשאר הגוף זה מצב של בריאות. תארו לכם שיום אחד הריאה מחליטה לקחת 10 אחוזים לעצמה או יותר….אז מתחילה מחלה. העבודה שלנו היא לחבר את החלקים המפורדים. פעמים רבות מחלה מתחילה כי יש פער בין מחשבות לדיבור למעשים. רוב הפעמים זה לא מודע בעליל ולכן חשובה החמלה והמחילה והפסקת המלחמה. אותו אדם שסובל במקום העבודה חייב לעבור תהליך של הלחמה. לקבל החלטה לדוגמא שבחודש הקרוב חודשיים חצי שנה, לא משנה כמה זה האדם צריך להחליט שבזמן המוגדר הזה הוא עושה כל מה שצריך כדי להנות ממקום העבודה, לשנות את מצב הרוח, לצחוק, להכניס קלילות וגמישות, לדבר עם הבוס בגובה העיניים, לנסות למצוא מחלקה חדשה להיות בה. אחרי פרק הזמן אם דברים לא משתנים, לוקחים את הרגליים ועוזבים. אבל צריך תכנית, אסטרטגיה ברורה. כי אם עוזבים ואז מתחיל בלאגן בבית אז זה יכול ליצור בעיה חמורה יותר. צריך לדבר עם בן/בת הזוג בגובה העיניים, שיהיה חיבור טוב. נלמד לעומק בשער ה-5 מיחד לאיחוד שמדבר על זוגיות ושלום בית. בסוף הכל מתחבר. אדם חולה במחלה קשה חס וחלילה, חייב להחליט באיזה נתיב של ריפוי הוא בוחר. ריפוי טבעי או ניתוח רפואי. המשפחה לוחצת יש הרבה פחדים וחוסר ודאות. כל עוד הוא לא בחר לא תהיה הלחמה כי יש קונפליקט באדם שמונע מכוח הריפוי להתעורר. אין אחדות. ברגע שאדם בחר יכולה להיות הלחמה. אגב גם אם מדובר בניתוח רפואי שאני אישית פחות בעד אבל יותר עדיף שאדם יעשה מה שהוא מאמין שנכון. אם אדם הולך על ריפוי טבעי אבל מפחד פחד מוות ולא באמת מאמין בזה, עדיף שיעשה ניתוח. הסטרס מעכב את הריפוי. בכל מקרה במצבים כאלה יש להתייעץ עם מי שמבין בזה ויכול לתת עצה נטולת אינטרסים. אני הכי בעד שאדם יטפח את עצמו בלימוד בסדנאות, בהדרכות ובכל מה שצריך כדי שמחלה לא תכנס מלכתחילה. אם אדם הולך על ניתוח ובדרך עושה את כל מה שדיברנו עליו עד כה אז זה טוב. בן אדם צריך להסיר את השורש הרוחני שגרם למחלה להתהוות מלכתחילה.


מחלה אותיות חולי אותיות חול אותיות חולין: גרגירי החול שעל שפת הים מפורדים הם.אבל ככל שאנחנו מתקרבים יותר לשפת הים, כך החול מחובר יותר. למה מחובר? מכיוון שיש מים שמחברים אותו. מים לפי חוכמת הקבלה זה לימוד, לימוד שיוצר חיבור. מי שמכיר את מחקר של מסארו אמוטו על המים יודע שהמילים שלנו משפיעות על המים הפנימים שלנו ומכך על בריאותנו ומכאן הרמז האחרון להיום שמדבר על שיחות חולין. דיבור של אהבה, של חיבור של אחדות, היכולת לראות טוב בכל, היכולת לא לדבר דברי חולין מצחצחת ומטהרת את הנפש והנשמה. החפץ חיים דיבר על זה. לשון הרע יוצרת חולאים. זה יוצר קנאה, צרות עין, חוסר הכרת הטוב, כל אלה יוצרים חוסר שביעות רצון שגורמים לסביבה תומכת מחלות. לא רואים את זה מייד, אבל זה מתהווה. בן אדם צריך להיות שמח עם מה שיש לו, לא להסתכל על מה שיש לאחר, זה קשה בעידן של היום עם כל האינטרנט, כולם רואים את כולם. זה לא עולם אמת זה הרוב שקר.

יג "מי-האיש, החפץ חיים; אוהב ימים, לראות טוב.
יד נצור לשונך מרע; ושפתיך, מדבר מרמה.
טו סור מרע, ועשה-טוב; בקש שלום ורודפהו" תהילים ל"ד

צריך לחבר את החול עם המים וזה יוצר חיבור, זה מדביק את החלקים המפורדים. אדם בריא זה אדם שמה שהוא חושב זה מה שהוא מדבר וזה מה שהוא עושה בפועל. אם הוא גם בוחר לחשוב טוב על כולם ולעשות טוב ולהקדיש את חייו לשירות אז בכלל הוא זכה. כוח הדיבור הוא כוח חזק מאוד. דיבור אותיות בידור אותיות רובד. יש דיבור שמטרתו בידור, רק לשם צחוק על אחרים ויש דיבור שחושף רובד, עומק, מגלה את שאינו נראה. צריך לבחור מה להגיד מתי להגיד איך להגיד. זאת אומנות, זה לוקח זמן. לכולנו יש מה ללמוד, אני רק בתחילת הדרך של זה.

בריאות אותיות בורא – כל עוד אנחנו מחוברים לבורא שבתוכינו תבוא עלינו הבריאות. על זה אפשר לדבר שעות. 90% מאוכלוסית העולם מאמינים שיש בורא לעולם. הספר הראשון בתורה נפתח במילים "בראשית ברא. הנה מנטרה שאם בן אדם ישנן את המנטרה הזו יום ולילה יהיה לו שינוי אדיר: "יש בורא לעולם והוא זורם מרפא ומחייה כל תא בגופי". צריך לשנן יום ולילה עד שהופך לאמת והתאים מתחילים להשתכנע. זה דורש מסירות והתמסרות. אם רוצים להעביר את המסר, מסר של ריפוי חייבים התמסרות. זה עוד סוד גדול שחבוי במילים. החיבור לבורא זה קודם כל בשכל, אחרי זה בתוך הלב, זה חייב להיות חלק מהגוף. זה כבר שיעור אחר עמוק יותר, לזמן אחר.

לחיי הבריאות שלכם ושל יקיריכם, שנזכה להיות בריאים לתת עצות טובות, להשפיע ולאהוב באמת. 

באהבה אליהו ויצמן

אתם מוזמנים להשאיר תגובה , לשאול שאלות, לתת הערות או הארות, זה המרחב של כולנו.

הצטרף אלינו לתכנית הלימודים הפרונטלית "ובחרת בחיים - 7 השערים ליצירת שלום פנימי"

ערכת הדגל שלנו "אדם כיציר מחשבותיו"

ערכת הדיסקים שתעשה לך סדר במחשבות ובחיים

חדש!!! קורס וידאו חדש ליצירת זוגיות חדשה ולשיפור הקיימת

קורס הוידאו שילמד אותך איך להשתחרר מהפחדים וללכת עם האמת שלך עד הסוף

קורס וידאו מפחד לדחף