הרהורי בוקר ראשון בדרמסלה, הודו
שיתוף מהלב, מדרהמסלה, הודו. אחרי לילה ראשון.
קרן אור: (אתמול בלילה רגע לפני השינה)
“אמא איזה כיף שהתחיל המסע שלנו, יש לנו שנה שלמה של טיול”
לוטם: ( אתמול במונית בדרך לדרמסאלה)
“הלב שלי נפתח, כל כך אוהבת את הנופים, את הירוק, את הריחות.
מרגישה שאני חוזרת לנשום.”
אני:
רוטן על זה שהנהג לא מפסיק לצפור, מרגיש עמוס ועצבני
ובעומק הלב חווה קושי מהיציאה מישראל.
היום לפנות בוקר”
אני: מחבק את לוטם ואומר לה:
“ממש קשה לי, אני מרגיש שהלב שלי רוצה להיות בישראל”
לוטם:
“אני יודעת, מרגישה אותך היטב כל היממה האחרונה.
אתמול במונית כל כך נפתח לי הלב
וכשראיתי אותך בתדר ובאנרגיה אחרת,
פתאום ההנאה שלי לא היתה שלמה”.
איך מתמודדים עם תחושה כזאת שלחלק מבני הבית
ממש כיף ולחלק ממש רע?
איך נותנים מצד אחד את המקום לצד הסובל
לבטא את מה שעובר בתוכו, ובו זמנית לא לצמצם
את תחושת העונג והשמחה ששאר בני הבית חווים?
כמשפחה מחוברת כנה ואמיתית,
שעושה עבודה פנימית עמוקה מתוך הדינמיקה המשפחתית
ובכלל דרך מערכות יחסים,
כאשר מתרחשת סיטואציה מסוג זה, זו תמיד הזדמנות עבורי
לפריצת גבולות פנימית לזיכוך ולהתחדשות.
שלשום בשדה התעופה הרגשתי שיש גן חיות של רגשות בתוכי.
אני בכנות לא יודע אפילו איך להתחיל.
כמות האהבה והמפגשים המשמעותיים שחוויתי
בימים האחרונים היתה עצומה.
הקושי להיפרד מאמא שלי, (למרות שהיא מגיעה עוד חודש לביקור),
הקושי לעזוב את ישראל בתקופה הזו
( אני יודע שיש מלא אנשים שרוצים לברוח, אני חוויתי תחושה הפוכה מזו),
החודשים האלה היו אינטנסיבים במיוחד
ובכלל בחודשיים האחרונים עם עזיבת הבית בפרדס חנה
לצד צמיחה מסיבית בשליחות, הרגשתי שאני קצת לא מוצא את עצמי….
המזל הגדול שלי הוא שאספתי כל כך הרבה כלים בדרך,
והשילוב המשולש של הכלים הרבים יחד עם
ההסכמה הרדיקלית שלי לתת מקום לכל רגש שעובר בתוכי
ומרחב משפחתי וזוגי חזק המסוגל להכיל ולתת מקום
לכל רגש שעובר היא מפתח רב עוצמה לגדילה ולהתחדשות.
המשכתי לחבק את לוטם, ביקשתי ממנה שתלטף לי את הלב,
דיברנו עוד קצת, פתאום הרגשתי שחזרתי לנשום,
דמעה קטנה ביצבצה לפתע. הרגשתי קצת יותר טוב.
כמה דקות אחרי כן יצאתי לריצה קלה בתוך הכפר,
גיליתי מפלים בין הבתים, הכל ירוק, מזג אוויר מושלם,
ופתאום הרגשתי שוב תחושה של בית.
הלב שלי חזר להתחבר לרגע הזה. התחושה הזו שהכל מדויק,
שאני מבורך, שהחיים מברכים אותי בכל רגע ורגע התחילה לבצבץ.
שלא תטעו, יש לי שם עוד עבודה, זה לא סוף הסיפור.
בתוך התנועה הזו של נסיעה לשליחות של שנה,
עשייה מרגשת חדשה שבפתח, אני קולט שבעומק הפנימיות שלי
יש בקשה עמוקה לשחרר עוד דפוסים, עוד תפיסות עולם,
עוד מגבלות שהמיינד שלי ייצר.
למזלי הגדול הנוסף יש לנו קהילה
שמתרגלת מדיטציה מדי בוקר, קהילה של בית,
קהילה של לב, תומכת, עוזרת, אוהבת אשר נעה יחד כאחד
לעבר עתיד חדש, מציאות חדשה.
מחכה כבר שתגיע השעה 06:05 בישראל
כדי שאוכל להיות יחד עם המשפחה הנוספת שלי
מזמין אותך להתסנות במשך שבועיים במועדון המדיטציה היומית שלנו
בהקלדת קוד קופון: שפע
החיוב הראשון יהיה על סך שקל אחד בלבד,
לאחר מכן יתחדש בתשלום מלא כפורט מטה.
**ניתן להפסיק את המנוי בכל עת**
(ההטבה מיועדת למי שטרם התנסה בחברות במועדון)